<h1>ספר החינוך מצוה תרי"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שנצטוינו להיות לכל איש מישראל ספר תורה, אם כתבו בידו הרי זה משובח ונאהב מאד, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [מנחות ל' ע"א] כתבו כלומר בידו ומעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני, ומי שאי אפשר לו לכתבו בידו ישכור מי שיכתבנו לו, ועל זה נאמר [דברים ל"א] ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זאת. משרשי המצוה לפי שידוע בבני אדם שהם עושין כל דבריהם לפי ההכנה הנמצאת להם, ועל כן צונו ברוך הוא להיות לכל אחד ואחד מבני ישראל ספר תורה מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חבירו למען ילמד ליראה את יי', וידע וישכיל במצותיו היקרות והחמודות מזהב ומפז רב, ונצטוינו להשתדל בזה כל אחד ואחד מבני ישראל, ואף על פי שהניחו לו אבותיו, למען ירבו הספרים בינינו ונוכל להשאיל מהם לאשר לא תשיג ידו לקנות, וגם למען יקראו בספרים חדשים כל אחד ואחד מישראל פן תקוץ נפשם בקוראם בספרים הישנים שיניחו להם אבותיהם. ודע בני שאף על פי שעיקר החיוב דאוריתא אינו רק בספר התורה אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו על פירוש התורה יש לכל אחד לעשות מהם כפי היכולת מן הטעמים שאמרנו, ואף על פי שהניחו לו אבותיו מהן רבים, וזהו דרך כל אנשי מעלה יראי אלהים אשר היו לפנינו לקבוע מדרש בביתם לסופרים לכתוב ספרים רבים כברכת השם אשר נתן להם.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה כיצד כותבין ספר תורה כתיבה מתוקנת וטובה ונאה, ויניח בין כל תיבה ותיבה כמלוא אות קטנה ובין כל שיטה ושיטה כמלוא שיטה, ואורך כל שיטה שלשים אותיות כדי לכתוב למשפחותיהם למשפחותיהם למשפחותיהם ג' פעמים וזהו רוחב כל דף ודף, ולא תהא שיטה קצרה מזה כדי שלא תהא הדף כאיגרת ולא ארוכה יתר על זה כדי שלא יהו עיניו משוטטות בכתב, נזדמנה לו תיבה בת חמשה אותיות לא יכתוב שנים בתוך הדף ושלש חוץ לדף אלא כותב שלש בתוך הדף ושנים חוץ לדף, לא נשאר מן הדף כדי לכתוב שלש אותיות מניח המקום פנוי ומתחיל מתחילת השיטה, נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה בין הדפין אלא יחזור לתחילת השיטה, נזדמנה לו בסוף השיטה תיבה בת עשר אותיות או פחות או יותר ולא נשאר מן השיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף אם יכול לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחילת השיטה, ומניח בין כל חומש וחומש ארבעה שיטין פנויות בלא כתיבה לא פחות ולא יתר, ויתחיל החומש מתחילת השיטה חמישית, וכשיגמור התורה צריך שיגמור באמצע שיטה שבסוף הדף, ואם נשאר מן הדף שיטין הרבה מקצר ועולה ומתחיל מתחילת השיטה ולא יגמור את השיטה ומתכוין עד שיהיה לעיני כל ישראל באמצע שיטה בסוף הדף, ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ובאותיות שצורתם משנה כגון הפיין לפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש, ויזהר בתגין ובמנינם, יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה, וכל התגין כצורת זיין הם דקין כחוט השערה, וכל הדברים אלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר, ואם שגה בתיקון זה או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתיקנן או שקרב את השיטין או הרחיקן או האריכן או קיצרן הואיל ולא הדביק אות באות ולא חסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה בפתוחות וסתומות הרי זה ספר תורה כשר. ויתר פרטי המצוה מבוארים במסכת מנחות פרק ג' ובפרק א' מבבא בתרא ובמסכת שבת. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים שהן חייבין בתלמוד תורה, וכמו כן לכתוב אותה, ולא הנקבות, ועובר על זה ולא כתב ספר תורה אם אפשר לו בשום ענין ביטל עשה זה וענשו גדול כי היא סיבה ללמוד מצוות התורה כמו שאמרנו. וכל המקיים אותה יהיה ברוך ויחכם הוא ובניו כמו שכתוב כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל.
